משכיל לדוד, דברים כ״ה:ט׳

וירקה בפניו ע״ג קרקע. אצטריך דלא תימא מדלא כתיב לפניו אלא בפניו אימא בפניו ממש קמ״ל דלאו הכי וטעמיה דהא דרכיה דרכי נועם כתיב והא דלא כתיב לפניו נרא׳ דא״כ הוה משמע דבעי׳ דוקא לפניו ממש שיגיע בקרקע ויהיה נשאר לפניו קמ״ל דאינו מעכב אפילו לא הגיע לקרקע וכדאמרי׳ בגמ׳ גבי רקקה וקלטתו הרוח הוא ארוך והיא גוצה אפילו קלטתו הרוח איכא בפניו דכיון שיצא מפיה מיד היה בפניו היא ארוכה והוא גוץ בעי׳ עד דמטי להדי אפיה והדר אזיל ולהודיע כל זה הוכרח לכתוב בפניו:

אשר לא יבנה וכולי מכאן וכו׳. ההרגש הוא דמנא ידעה אשר לא יבנה עוד לעולם דילמא בתר הכי ימלך לבו עליו ויבננה ומשני דשפיר קאמרה אשר לא יבנה דכיון שלא בנה שוב לא יבנה: